החלטה בתיק ס"ע 2059/00 - פסקדין

1.         המבקשת הגישה בקשה לפסילתה של הח"מ מהמשך דיון בבקשתה שהוגשה   בתיק זה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

            הבקשה כוללת, בעיקרה, טענות לגופה של החלטה קודמת של בית הדין , בה    נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול החלטה בה נמחקה בקשה קודמת שלה            לפי פקודת בזיון בית המשפט, החלטה במסגרתה גם חויבה המבקשת         בהוצאות משפט.

            מעבר לטענות הנוגעות לגופה של החלטתו הקודמת של בית הדין, טוענת            המבקשת כי אם הח"מ לא תפסול עצמה מהמשך דיון בבקשה הנוכחית לפי          פקודת בזיון בית המשפט, הרי שאין סיכוי לעשיית צדק וחשיפת האמת,             והתוצאה ידועה מראש, ועל כן רק באם הבקשה תתברר בפני שופט אחר ללא             "דעות קדומות" יעשה עימה צדק.

            המבקשת גם הביעה חשש כי ככל שהח"מ תמשיך בדיון בבקשה יחייב אותה   בית הדין בהוצאות.

2.         המסגרת הנורמטיבית לבחינת פסילתו של בעל תפקיד שיפוטי מלישב בדין        מותווית בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984,         בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 ובפרק ג1 לתקנות בית           הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991.

בסעיף 77א לחוק בתי המשפט נקבע  המבחן המרכזי לפסילת שופט והוא          בנסיבות בהן קיים "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בתיקון לחוק           בתי המשפט משנת 2004, נוספה לאמת מידה זו, שהיא בעלת נופך כללי,    רשימת עילות ספציפיות בהן על שופט לפסול עצמו מלישב בדין, ובהן עילות             שעניינן קיומו של עניין אישי במשפט, בבעלי הדין או בבאי כוחם.

הלכה פסוקה היא, כי המבחן לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט הוא אובייקטיבי [ע"א 899/95 שמואל ברזל עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו והוא ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה (בפירוק), פ"ד מט(1) 854]; מבקש הפסילה נדרש להראות כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי על כן השופט לא יוכל לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית; קיומם של חשש או חשד בלבד אינם מספיקים בכדי להביא לפסילה [עא"ח 1013/02 מזל שדה - השופט מיכאל שפיצר ואח', ניתן ביום 31.7.02; דב"ע נה/96-2 אריק בן חורין - מדינת ישראל ואח', פד"ע כח 189, 195; דב"ע נד/96-4 שמעון פריזנט - קוינאמטיק ישראל ואח', פד"ע כז 227, 230; דב"ע נב/92-26 תופיק גאנם  - משרד החינוך, פד"ע כד 166, 167].

עוד יש לציין כי "בהחלטות דיוניות, כלשעצמן, אין די כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה יחידה ובין אם מדובר בסדרת החלטות", וכי "הדרך        לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות           ערעור - על פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת פסלות וערעור פסלות".

[עפ"ס 11092-05-11 שלום כפר נופש בע"מ  - מאור מזרחי, מיום 9.6.2011].

כן נפסק, כי התבטאות שופט במהלך המשפט אשר מעוררת בבעל דין חשש כי   יש בו בליבו דיעה קדומה נגד בעל הדין, אינה מצדיקה את פסילתו של השופט         אלא במקרה קיצוני ביותר (ראה  ע"ע 10/99 גיבור לוקש - הטכניון לב 180         סעיף 8).

°

בנוסף, נקבע כי דיון באותה שאלה או סוגיה בהליכים קודמים אינו מהווה,     כשלעצמו, עילה לפסילת שופט. הגם שקיימות נסיבות חריגות שבהן פסיקה           בהליך קודם יכול שתהווה עילה לפסילתו של בעל תפקיד שיפוטי, הרי               שבמרבית המקרים לא יהיה בעצם הדיון בהליך קודם או דומה כדי להקים             חשש ממשי למשוא פנים. על פי רוב, ימצא בין ההליכים הבדל המאיין את       החשש למשוא פנים נוכח חזקת מקצועיותו של השופט.

3.         בענייננו, איינני מוצאת שקיימת הצדקה לגך שאפסול עצמי מלדון בעניינה של             המבקשת.

            אמנם, בהחלטות הקודמות שניתנו, כמו גם במהלך הדיונים שהתקיימו,          הבהיר בית הדין למבקשת את הבעייתיות הרבה שבבקשותיה נוכח קיומם של     הליכים רבים קודמים, ופסקי דין של בית הדין האזורי במותבים שונים ושל   בית הדין הארצי, אולם אין בכך כדי להוות עילה לפסלות, ואין, מצידו של בית      הדין, כל משוא פנים בעניינה של המבקשת.

4.         אשר על כן הבקשה נדחית.

            מאחר ולא נתבקשה תגובה מצד המשיבים - לא יינתן צו להוצאות בקשה זו.

  ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג , ( 11 נובמבר 2012 ), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: